עבודותיו של נועם עומר מעוררות תחושת שטפון.  נועם הוא אמן טוטאלי, דבר שבולט לעין בביקור בסטודיו שלו, הגדוש עד אפס מקום בתמונות, פסלים, תבליטים, וחומרי אמנות.  עולמו הנפשי מאיים לסוחפו, אם הוא לא יצליח לתת לו מבנה וסדר ביצירתו. "בתוך ציור או רישום כל פרט צריך למצוא את מקומו המדויק", אומר האמן.  אולם, רגע הסדר שמושג בכך, הוא שברירי וחולף.  למחרת עליו להתחיל מחדש. כל יום הוא נסיון לצוף מול הגלים הגועשים.  כל מפגש בחייו הוא מקור לאיום ובלבול, הדורש פיענוח.  משום כך הוא מרגיש את הצורך לצייר אותן דמויות שוב ושוב.  כמה מן הדמויות שמופיעות בתערוכה הנוכחית צוירו על ידו מעל 40 פעם.  כל מפגש הוא מפגש עם הספינקס, שמאתגר אותו: "פתור את חידתי, פן תיהרס!"

​

הנפילים מתארים את המאבק הנצחי בו הוא נתון כאדם וכאמן.  הן דמויות ענק, גם מבחינת גודלם הפיזי וגם מבחינת ממדיהן הרגשיים.  אחדות מעמידות חידות ברורות.  למשל, בתמונה "לידת וונוס" מוצגות שלוש חידות: 1. למה זאת לידת וונוס? 2. מי היא\הוא הונוס במרכז התמונה? 3. מי שתי הדמויות המשתחוות לה?  חידותיו מצביעות על המקורות שלו, על המיתולוגיה הפנימית שלו, ועל אלה שהשפיעו עליו והתווה את דרכו. 

התערוכה בנויה משני חדרים.  חדר רחב עם ציורים גדולי ממדים, וחדר קטן עם צלחות קרמיקה מצוירות.   הדמויות על הצלחות שייכות לאותו עולם כמו הציורים.  אולם, בצלחות, דמויות הנפילים "בויתו", כך שיוכל להיכנס למסגרות העגולות.  הנפילים הם יצורים שחיו כבר לפני המבול של נועם.  אלה שמופיעים בצלחות מצביעים על כך שכמה מהם שרדו את המבול, אך רק לאחר שהם בויתו.  כך הם יכולים אפילו לשמש כקישוט לסלון. 

​

​מתוך הטקסט של גלית סמל לתערוכה